<h1>ספר הנייר הלכ' שאר כסות ועונה</h1>
<h2>דף סו.</h2>
המזנה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת ולא תגבה מבעלה כלום אם לא מנכסי מלוג שהן בעין, או נכסי צאן ברזל ובלאות הקיימים, וכשיש לו עדים שראוה שזינתה או נסתרה אחר שקינא לה. ראה אשתו שזינתה או נסתרה או שאמר לו אחד מקרוביו או אחד מקרובותיה שסומך עלי' ומאמינם שהוא אמת בין שהוא איש בין שהיא אשה כיון שדעתו שאו' אמת הרי זה אסור לבוא עליה ויוציא ויתן כתובה, ואם הודית שאמרה שזינתה תצא בלא כתובה, לפיכך משביעי' אותה בנקיטת חפץ שלא זינתה ואפי' ראה בעצמו ואחר כך תגבה, ובדבר אחר אינו יכול להשביעה אם לא על ידי גילגול. ר"ת אומר כי שנים שהעידו על אשת איש שזינתה צריכים דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה. בירושלמי דסוף נדרים האומרת לבעלה הריני טמאה לך פי' וזניתי תחתיך תביא ראייה לדבריה שמא עיניה נתנה באחר ואם חבר יוציא, בין כך ובין כך אבדה כתובתה עיקר ותוספת, ואם הוא סומך עליה ומאמינה חייב להוציאה. האשה שזינתה תחת בעלה בשגגה או באונס. הרי זו מותרת לבעלה בין זינתה מגוי בין זינתה מישראל ואפי' אמרה הניחו לו לבעול מותרת דבסוף ביאה יצרה אלבשה ומאחר שתחילתה באונס אעפ"י שסופה ברצון מותרת, ואפי' אמרה הניחו לו לבעול שאילו לא אנס אותי הייתי שוכרו מותרת דיצרה אלבשה ומלשון לא נתפשה [במדבר ה'] נפק"ל הא נתפשה מותרת. וגם מלשון והיא לא נתפשה נפקא לן הא יש לך אחרת שהיא כזו שאפילו נתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן. אחד אשת ישראל ואחד אשת כהן שזינתה באונס כתובתה קיימת העיקר ותוספת, וכופין הכהן להוציאה ולגרשה.
